| Field | Detail |
|---|---|
| Subject | Dan Higgs |
| סוג | אדם |
| תקופה | Modern |
| מיקום | בולטימור · מרילנד |
| תאריך | 1984 CE |
| Style / Technique | American traditional, solid-black devotional and esoteric imagery |
| מחובר אל | תום דה ויטה, דון אד הארדי, פרדי קורבין |
הערת ארכיון
Dan Higgs נולד בבולטימור, מרילנד, ב-1964, והעיר מחזיקה בשמו מאז. הוא החל לקעקע בסביבות 1984 על ידי הבטחת חניכה בחנות בבולטימור של Tux Farrar, גם המכונה "Tattoos Tux". בראיון שנערך מאוחר יותר על ידי Ed Hardy, היגס תיאר את החנות של פארר כמכוסה מקיר לקיר בהבזק, כולל יריעות East Coast ישנות יותר של קורי עכביש ועיצובים סימטריים סתמיים. הוא ייחס לפראר גם את כניסתו למסחר וגם את ההיכרות שלו עם השושלת של Thom deVita האקסצנטרי New York, איתו בילה פאראר זמן רב. ההבזק המוקדם ביותר שלו, לפי חשבונו, היה מצויר, כי הוא עדיין לא ראה כמויות גדולות של הבזק American קלאסי. פארר דחף אותו לצייר את העיצובים שלו כאשר ההילוך המותאם אישית East Coast צבר תאוצה. הרשת הזו, Farrar to Higgs, היא אחד המסלולים המתועדים ישירות שבאמצעותם הרגישות הייחודית של חנות אמנות עממית של דוויטה הגיעה לעולם החנויות המותאמות אישית West Coast. בתחילת שנות ה-90 היגס עבר ל-San Francisco ועבד ב-Tattoo City של Ed Hardy. ספסל ה-Tattoo City של אותה תקופה, Hardy, Freddy Corbin, Eddy Deutsche, Igor Mortis, והיגס, מטופל במכבש הקעקועים המשני כאחד מחדרי היסוד של קעקוע מותאם אישית American מודרני. היגס וקורבין בפרט כונו "הטורקים הצעירים" של החנות. עבודתו הופיעה ב-Hardy's Tattoo Time מס' 5 והייתה נושא לראיון רב עמודים של Hardy ב-Tattoo Revue מס' 25. מה שמייחד את היגס היה סירוב של הסחף של העשור לעבר קו דק וריאליזם צילום. הוא התייחס לשחור מוצק כחומר מבני ראשוני ולא כחומר מילוי, ובנה קווים מפושטים ונועזים, דימויים מסורים ואזוטריים, ואותיות ייחודיות מצוירות ביד לאוצר מילים גרפי אחד. גיליונות האותיות והמבזק שלו, ששוכפלו במכסת יום הדין (Blind I Books, 1996) והופצו כגליונות מקוריים נדירים לאחר מכן, הפכו לאבן בוחן סגנונית עבור מקעקעים צעירים יותר מסורתיים ואזוטריים. טווח ההגעה מתועד בדור הבא. שמו מופיע ברשימות ההשפעה המוצהרות של Chris Conn, Eddy Deutsche ו-Freddy Corbin, שכולם זיכו אותו בראיון כמרכזי לאופן שבו הם חושבים על המלאכה. הטענה הניתנת להגנה היא לא שהיגס היה הראשון שהחזיר את היצירה המסורתית, מכיוון שלתחייה של American היו מקורות מקבילים רבים, אלא שהוא היה אחד מקבוצה קטנה של אמנים של תחילת ה-90 שמרכז מחדש עבודה נועזת, שחורה-כבדה ושורשית מסורת. היגס עזב את הקעקוע בשנות ה-2000. לפי חשבון אחד, שדווח יד שנייה בראיונות מקעקע ובדיונים בפורום במקום מהצהרה בגוף ראשון, הוא פרש בגלל שעליית תרבות הקעקועים המקוונת שינתה את המלאכה בדרכים שהוא לא אהב, כך ש"הקעקע התחיל להיות רק קעקוע" ללא התוכן הרחב יותר שרצה ממנו. לא מצוינת שנה ספציפית במקורות שנסקרו. קריירת הקעקועים שלו הייתה קצרה וצרה מבחינה גיאוגרפית, אך השפעתו גדולה מהטווח שלה. במקביל ומעבר לו, היגס הוא הסולן והטקסט הוותיק של להקת ה-Dischord Records Lungfish ואמן הקלטות סולו ומשורר, עבודה שממקמת אותו בין המקעקעים הבודדים שהפרקטיקה החזותית שלהם בלתי נפרדת בפומבי מעיסוק רציני ומתמשך במדיום אחר. הוא ממשיך לחיות ולעבוד בבולטימור.