| Field | Detail |
|---|---|
| Subject | ח'אלכּוּבּי |
| סוג | מסורת |
| תקופה | עתיק |
| מיקום | רמת איראן |
| תאריך | 500 BCE |
| Style / Technique | Geometric women's hand-pricked tattooing (ḵālkubi): blue dots, crosses, lines, and simulated jewelry on the face, throat, and chest |
| מחובר אל | הנסיכה מאוקוק, וואסם ובדואי דאק, קעקועי אמאזיג (ברברים) |
הערת ארכיון
לרמת איראן יש תיעוד של סימון גוף הנמשך יותר מאלפיים שנה, אך זו אינה מסורת רציפה אחת: העדויות הכתובות המוקדמות ביותר מגיעות ממקורות יווניים מהמאה החמישית לפני הספירה, הקעקועים הפיגורטיביים המפורסמים של מומיות פזיריק הקפואות של אלטאי שייכים לנוודים הסקיתים דוברי הפרסית מהערבה ולא לפרסים מהרמה, והזרם המתועד ביותר הוא מסורת הח'אלכּוּבּי של נשים מהמאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים. סימני הח'אלכּוּבּי היו בעיקר גיאומטריים, נקודות, קווים, צלבים, קווי גבות משולבים וחיקוי תכשיטים, שהונחו על המצח, הסנטר, הלחי, הגרון והגוף, בעיקר בכחול, ושירתו מטרות חופפות של יופי, הרחקת עין הרע, פוריות וזיהוי שבטי. המנהג היה נפוץ בקרב נשים שבטיות, כפריות ומעמד נמוך ובוצע על ידי ספרים בבתי המרחץ הציבוריים ועל ידי מטפלים נודדים, ודעך במהלך אמצע המאה העשרים בעיקר עקב עיור ושינוי אופנה ולא עקב איסור יחיד. ב-26 בנובמבר 2000 אסרה הרפובליקה האסלאמית של איראן קעקועים מטעמי בריאות הציבור, אך סצנה תת-קרקעית משגשגת פועלת בטהרן ובערים אחרות, וקעקועי "אישה, חיים, חירות" צצו במהלך המחאות של 2022 עד 2023 בעקבות מותה של מהסא אמיני במעצר.